יום חמישי 26 מאי 2005
לסבתא יהודית,
אצלי, הזכרונות הולכים לפנים ולאחור בקצב משלהם ובאופן עצמאי.
יש זכרונות של העין, יש של הלב, יש של האוזן, יש של הגוף, יש של האף ויש גם זכרונות של הלשון.
זכרון אחד משולב שכזה הוא אצלי בן יותר מ 25 שנה. זכרון של יומהולדת שבע:
האוזן זוכרת מנוע של רנו חמש מדומם רחוק. הרבה יותר רחוק מהחניה הכי קרובה.העין זוכרת עוגה חומה, עגולה, גבוהה, מנומרת אפור וחום, עם שקדים ופרחי מרציפן מלבנים מסתירה את סבתא בכניסה לבית.
האוזן זוכרת שיר יומהולדת אחד ושקט בלי מילים של סבא, וכמה בדיחות שלא הבנתי של סבתא.
הלחי זוכרת קוצים. סבא "עושה לנו קיפוד" מלא מבוכה בזיפים בני יום.
הלשון זוכרת טעם עמוק והפה מתמלא זכרונות וברוק ובעוד חתיכה ובעוד אחת אחרונה.
הגוף זוכר רק כאב בטן.
בלילה אצבעות הרגליים נזכרות בגרב שינה סרוגה ביד שסבתא הקפידה לסרוג למידה חדשה מדי שנה.
כמו ימי שישי של קיץ בקרית שמואל. הגוף זוכר זיעה. האוזן זוכרת נביחות ליד הדלת והפה מקנא בכלבה של לוין, באפי, שאוכלת רודלה שלמה של עוגת שוקולד-שמרים בכל צהרי שישי. הרבה יותר ממה שהרשו לנו.
בשבתות הידיים זוכרות הגבהת ספר תורה בפעם הראשונה אצל סבא בבית הכנסת, בקומה השניה של ביה"ס "פרחי אהרון". אני עוד לא בר מצוה ולא יודע שצריך לתת לספר התורה להציץ מקצה הבמה, שיהיה יותר קל להגביה. הרמתי ככה. ישר. הידים זוכרות את הקושי. הלב את ההתרגשות, והאוזן זוכרת את ברחמא אומר ספק לעצמו, ספק לקהל: "שוויצר כמו אבא שלו".
כך הולכות ובאות המחשבות ועוברות תקופות ועוברים ימים ושנים, ואנו גדלים ופרים ורבים והבית בקרית שמואל עם דגי זהב, שושנות המים והמקררים נמוג גם הוא והוחלף בדירונת מטופחת, מלאה ספרים. ולפני פחות משנה התייתמה הדירה, ואנחנו, מסבא, אך הזמן לא עצר מלכת. בידו האחת מפלס הזמן את דרכו לפנים ויוצר ואוצר בקרבנו זכרונות חדשים ובידו האחרת מפזר הוא חול של שיכחה על מראות האתמול. ובכל זאת דומה כי גם הזמן עצמו לא ישכיל לטשטש את הכל וישנם מראות וריחות, טעמים ותחושות שאינם קהים ומתעממים. ואנו שמחים שסבתא מאפשרת לנו ליצור זכרונות חדשים.
כי סבתא, אולי כבר בת שמונים וחמש, ואולי, כמו שהיא אומרת, היא כבר לא תרוץ מרתון, ובכל זאת יש בה משהו צעיר, החלטי, שמסתכל קדימה ולא רק לאחור. שדואג לטפח את הבית, שלא נותן לזקנה לדחוק את רגלי העולם. סבתא שתמיד עם חשיבה צעירה, צלולה, נמרצת, אפילו צינית.
אז סבתא, נאחל רק שיהיו לך הרבה שנים עם זכרונות חדשים וישנים גם יחד, בריאות ואושר מהילדים, מהנכדים, מהנינים ואם תחכי עוד קצת, אולי גם מבני הנינים, מי יודע.
דעאל
