משפחה יקרה,
בפעם האחרונה שהשתמשנו בקבוצת המייל המשפחתית המכובדת הזו, היה זה כאשר ניסינו לטפל בירושה של סבא וסבתא. הפעם רוצה לשתף במקצת ממחשבותיי על חלק נוסף בירושה של סבא וסבתא, שליווה אותי אחרי המפגש שלנו ביום שישי האחרון. חשבתי על המפגש (המעט הזוי) של כולנו פעמיים בשנה בבית הקברות. על כך שאנו ממלאים את החללים שבין הקברים בנוער ילדים וטף, שמתרבים משנה לשנה. על כך שסבא וסבתא מאפשרים לנו לגדל את ילדינו עם מפגש משפחתי חם מרגש מתרוצץ וצוהל בבית הקברות. ובכך, מאפשרים להם לגדול עם חלק זה של החיים והמוות, כדבר שבשיגרה, לא מאיים ומפחיד כפי שהוא נתפס בדרך כלל. במהלך האזכרה עלה בי דימוי של ליל הסדר: כל המשפחה מתכנסת, וכולם לפי הסדר במעגל גדול, קוראים איש איש ואישה אישה בתורה את החלק שלו/שלה בפרקי התהילים לכבוד סבא/סבתא, ולכבוד כולנו... נפלא בעיניי שהצלחנו גם השנה, ללא קורת הגג של סבא/סבתא, להתכנס אח"כ ברוב-עם בחיק הטבע.
הזדמנות טובה להודות לאמא/סבתא/דודה בתיה על הארגון והפינוקים, לדוד אורי עורך הטקס/הסדר, ולדודה רחל שעל אף שהייתה חסרה, הייתה שותפה פעילה גם מעבר לים.
להתראות בשבת חנוכה, בחגיגות יום ההולדת של סבתא יהודית – הגדולה מכולן.
לילה/יום טוב,
נורית ושות'.
