כ"ח כסליו תשע"א
לאימא,
לא ניתן לסכם שנות חיים במספר מילים ובודאי בחיים כל כך מלאים כפי שהיו לך. מה להזכיר ומה להעלות, מה לספר ומה לא. אבל להאיר במקצת, ניתן.
הלכת מאיתנו אבל נשארת.
השארת אותנו יתומים מאב ואם, במובן הפיזי בלבד. כי יש לנו אבא ויש לנו אימא ויש מסרים ודוגמה שמלווים וילוו אותנו כל חיינו.
את הולכת להיפגש עם אבא שמת כבר שש וחצי שנים לראות אותך. עם אבא שמת מגעגועים להיפגש שוב עם "היפה בנשים", עם "האחת והיחידה". מסרי לו את אהבתנו וגעגוענו. ספרי לו על כל הנכדים והנינים, ספרי לו כמה גבוהים יפים וחכמים כולם. מה הם עושים ואיזה עתיד מצפה להם.
לא ממש רצית ללכת לעולמך, לא היית מה שאומרים, "סגורה בעניין". כמה ימים שטיפת אוכל לא נכנסה לגופך ואז בנחישות, שתית ושוב ימים של מאומה וימים של מעט המחזיק את המרובה. איזה כוח רצון, איזו נחישות, איזו דבקות בחיים. היית פשוט גדולה מהחיים. את, שעזבת את הוריך וששת אחייך ואחיותייך בהיותך בת חמש-עשרה לאחר שהצורר הנאצי החל לפרוש כנפיים ועלית עם עליית הנוער לארץ לבד.
הקמתם קיבוץ בעשר אצבעות ונדדתם בחיפוש עבודה בכל הארץ ועשיתם זאת לבד. התחתנת עם אבא וילדת את בתיה הבכורה של הקיבוץ ללא תמיכה וללא עצה מהורה או מבוגר ועשית זאת לבד. אני זוכר שסיפרת כי כאשר בתקופת מה שהקבוצה הייתה במושבה הגרמנית בחיפה, את הלכת ביום שישי לפנות ערב לשלוח מכתב שכתבת להורים בגטו ועברת בין בתי הגרמנים מהם נשמעה המוסיקה והקולות שכל כך חסרו לך ואת תיארת את פרץ הגעגועים שלך ואיך התייפחת כמו תינוק. שרדת את מחלת הקדחת שחזרה אליך בפעם השנייה ושרדת חיים בצריף מט עם שירותים בחצר ועשית הכול לבד.
זה הניצחון שלי על הגרמנים, אמרת כל פעם שנולד והתווסף למשפחה נכד, נכדה או נין ונינה.
והם ידעו להחזיר לך, הם ידעו שיש סבתא שלא שוכחת אף אחד ויש סבתא אומנית שיוצרת ונותנת. והסבתא הנותנת הזו, כל חייה נתנה. היא הייתה אימא אומנת ואימא תומכת ואימא מתנדבת במגן דוד אדום ומתנדבת באומנה, מתנדבת עם משפחות שכולות ומתנדבת איפה שרק אפשר והכול באהבה. יקירת העיר חיפה היה רק עיטור סמלי למכלול העשייה שלך והכול הכול, לבד.
עכשיו אימא, את לא לבד. כולנו כאן כל השבט הזה, מלווים אותך בדרכך האחרונה ומתפללים שהמדינה שלנו שלא תמיד מזהירה, תצדיק את שהשקעת בה. נצח ישראל לא ישקר ואת, נצח ישראל בעיננו.
ויש את אנה, המטפלת הפיליפינית ואנה הייתה לך כאחות ואת לה, כאם. את אנה קיבלת ירושה מאבא שכל כך אהב אותה. יותר מ-7 שנים אנה בת משפחה אצלנו. המסירות והאהבה שאנה נתנה לך ברגעים הקשים והכואבים שהיו לך והיו לך לא מעטים מהם, תמיד העמידו אותך כמו עוף החול. שבע נפל צדיק וקם! ליפול אין בעיה, לקום, לא כל אחד יכול. ואנה הייתה העזר לא רק לך אימא כי אם גם לנו לילדים. היינו שקטים ובוטחים. Many thanks Anna, we love you.
נר ראשון של חנוכה,הדלקנו אצלך, ילדים ונכדים וישבת בסלון בכסא הגלגלים, חייכת מדי פעם ונתת ממש ממש, נשיקות. איזה יופי, איזו פרדה ברמה.
ואכן, הלכת לעולמך ברוגע, במיטתך, כאשר השער שלך סרוק והגבות מצוירות ואודם על השפתיים וחיוך של הקלה לכולנו. לכי אימא אל אבא, תחברו יחד והשאירו לנו מקום ליד השולחן, בסעודה ההיא, עם שור הבר והלוויתן.
נוחי בשלום על משכבך ותהא נשמתך צרורה בצרור החיים, אמן.
אורי
