יום רביעי, 17 באוגוסט 2011

סבתא יהודית אהובה - דברים שכתבה עתר ב 30 לסבתא

לא חשבתי שאדבר היום, אולי הביאה לכך גם העובדה שזהו היום ה-30 לפטירתך ויום הולדת ה-30 שלי שעומד בפתח ומעורר למחשבות שונות, בין השאר על הזמן שהיה, שעכשיו, שיהיה. אני מכפילה את גילי ב-3 וכמעט מגיעה למנין שנותיך שלך, מרגישה זכות גדולה שהגעתי לשלב זה בחיי עם סבתא שכמוך. חושבת איך להעביר את מה שכל כל טבוע וחי ממך ומסבא, לילדי ולסביבתי ואילו דברים אני רוצה ויש לי עוד ללמוד ולקבל ממך ומסבא, גם כשאינכם עוד בחיים, כהשראה נדירה לה זכינו כולנו.
בחודש האחרון, בפרטי היום-יום, אני חושבת עליך הרבה. יש לי בחדר המחשב תל של כביסה. שכבות-שכבות: צבעונית/לבנה/צבעונית – אני נזכרת בך מגיעה אלינו לאפרת ובסבלנות אין קץ מקפלת עוד ועוד, תופרת כפתור שנפל ומגהצת. בניסיון לבלות עם מעין את שעות אחר הצהריים בדרכים יצירתיות, לקחתי השבוע את גליל נייר הכסף וניסיתי לעשות איתה (ללא הצלחה מרובה) ברווז כמו שהיית עושה איתנו. כשהמקרר ריק (אמא תירגעי, אנחנו מסתדרים..) אני נזכרת בטעם הטוב שהיה לך ושממנו דאגת שכולנו נטעם – ריחות התבשילים, מטעמי העוגות כפי בקשתו של כל בר-יומולדת והפולקה – 'עוף על מקל' – ממתק גדול לילדים צמחונים. גם כסטודנטית בירושלים, בקור של הר הצופים שהיה מרחק קפיצה מהבית שלך, זכיתי תמיד לארוחות דשנות מכל טוב.
ועל הטעם הטוב שלך – עצמך לא הסכמת לוותר מעולם. גם כשהיתה לך סוכרת והיו דברים שהיו אמורים להשאר מחוץ לתפריט, השתדלת קצת להפחית בהם אך לא פעם לקחת ואכלת גם דברים שאסור היה – אי אפשר בלי ללקק את הקרם של העוגה, לגנוב חתיכת מרציפן או לוותר על שוקולד טוב. 'לא נורא!' כך אמרת, 'מה יקרה? אז אמות 4 שנים לפני הזמן שהייתי אמורה, לפחות אהנה מהחיים שלי'. - זהו מוטו שאני מקווה לאמץ לחיים, לא רק בלגיטימציה לאכול 'מתוקים' וכמה שבא לי, אלא בסדרי עדיפויות נכונים, לבריאות נפשית, להומור ולחיוביות שכל כך אפיינה אותך.
ולא טעם טוב בלבד היה לך...
בפרקי אבות אומר ר יוחנן בן זכאי 'צאו וראו איזו היא דרך טובה שיידבק בה האדם. ר' אליעזר אומר עין טובה, ר' יהושע אומר חבר טוב, ר' יוסי אומר שגן טוב, ר' שמעון אומר הרואה את הנולד..."
היתה לך תמיד עין טובה – לראות את חצי הכוס המלאה, להודות על הטוב, לשמוח בחלקך ובכך להיות העשירה באדם.
חבר טוב – מוקפת, ביחד עם סבא, בחברים שהיו למשפחה ממש, מתוכם הרגיש כל אחד קשר קרוב וחזק מאד אליכם, נתינה ללא גבולות ותחושה חזקה של בית.
שכן טוב – שכנות היא פעמים רבות דבר מורכב, רגיש ועדין. השכנים שלך סבתא היו לאורך השנים חלק בלתי נפרד מהבית. גם ממרחק של כמעט 20 שנה אני זוכרת בדיוק איך נראתה גברת תיסר מבעד לחלון, גברת דרטלר והזוג גורן מלמעלה. אותם המשיכו ברמת תמיר שכנים רבים אחרים שנכנסו בכל הזדמנות והתקבלו תמיד במאור פנים ובחום רב.
הרואה את הנולד- פעמים רבות בחייך, מתוך פשטות ואומץ לב, ראית את הנולד. עזבת את גרמניה, ארך-מולדתך ובית אביך בגיל 16. לא ידעת מה בדיוק יקרה שם אז ואיזו מדינה תיוולד כאן אבל ראית משהו שהיה מספיק חזק כדי להחליט לקום וללכת.
ראית את הנולד ובעיקר את בתיה הנולדת בימי טרום עין הנצי"ב וגם שם החלטתם את וסבא, להיות עצמאיים ולעבור למקום אחר. ראית את הנולד ובעצם את הזקנה המתקרבת בקרית שמואל ובזמן, ידעת לעבור לירושלים ולהיות בה צעירה אמיתית שיוצאת, יוצרת, מתחדשת ונהנית מהחיים.
ראית את הנולד-נולדים-צאצאיך הרבים וכפי שכל אחד מאיתנו זכה לבקבוק יין מיקבי סבא נתן, כל אחד מנינייך זכה לשיר 'בית קטן מתנועע' שבא מהלב כאילו זהו הנין הראשון, לתמונת פימו לקיר ולאהבה גדולה.
"ר' אלעזר אומר לב טוב. אמר להם רואה אני את דברי אלעזר בן ערך מדבריכם שבכלל דבריו דבריכם".
הכל היה כל כך טבעי אצלך כך ששנים רבות חייתי באשליה שכך התכונות הללו הן בוודאי תכונות של כל סבתא, פרי ניסיון של השנים וכו'. היום אני יודעת שזהו זן נדיר של 'לב טוב' – לב שלמרות שלא היה בריא, הטוב שבו היה כל כך גדול שניצח וגבר על כל קושי.
נשאר לנו להתפלל ולנסות לדאוג לכך שלא ייפסקו מאיתנו, פעימות הלב הטוב שלך סבתא.